לפני כשנה חתם השר אלקין על הכנסת דקר הסלעים (לוקוס) וטונה כחולת סנפיר לרשימת הדגים המוגנים. עתה, בעקבות לחץ הדייגים, שינה את החלטתו והוציא אותם מרשימת המינים שיזכו להגנה מפני דייג
ענת גבריאלי
השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, חתם השבוע על תוספת לרשימת המינים המוגנים, הכוללת מאות של צמחים ובעלי חיים ומינים של דגי מים מתוקים. בין המינים החדשים שיזכו להגנה – עטלף פירות, דג אמנון. הכרזה זו היא המשך ההתחייבויות של ישראל לאמנות הבין לאומיות לשמירה על המגוון הביולוגי והמינים הנודדים.
אולם, בצעד מפתיע, הוצאו מהרשימה שעליה חתם השר בעצמו לפני כשנה דקר הסלעים (לוקוס) וטונה כחולת סנפיר. השר שינה את החלטתו בעקבות לחץ הדייגים, שדרשו לא לכלול אותם ברשימת המינים שיזכו להגנה מפני דייג.
החלטה זו מותירה ללא מענה דגים החשובים למערכת האקולוגית – מינים הניצודים בצורה מכוונת על ידי בני אדם ונמצאים בסכנת הכחדה ממשית.
דקר הסלעים הינו הדג הטורף המשמעותי ביותר בים התיכון; כשדגים אותו, הטרף שלו מתרבה, אוכל כמות גדולה יותר של אצות – המהוות את בסיס המערכת האקולוגית, וכך מופר האיזון. הוא חי בקרבת השוניות החופיות. הדגים הללו מתחילים את חייהם כנקבות ולאחר שהם גדולים מספיק הם משנים את מינם לזכרים. הזכר גדול משמעותית מהנקבה, ולכן הוא זה שבעיקר ניצוד על ידי דייגים. כתוצאה מציד זה חלה ירידה משמעותית במספר הזכרים, דבר המוביל לנקבות לשנות את מינן לזכרים כאשר הן אינן מפותחות מספיק, וזה גורם לשרשרת של בעיות שכתוצאה מכך חלה הידרדרות משמעותית במצב האוכלוסייה. דקר הסלעים הוא מין המצוי בסכנת הכחדה גלובלית.
הטונה כחולת הסנפיר הוא דג ענק נודד שיכול להגיע לממדים עצומים. הוא מסתובב בין האוקיינוס האטלנטי לים התיכון, ומגיע לישראל למשך חודשיים בשנה, לשם התרבות. הטונה הוא טורף על חשוב מאוד לאיזון המערכת האקולוגית, והוא בסכנת הכחדה בעיקר עקב דיג יתר במיוחד בעונת הרבייה, שבו דגים את הנקבות לפני הטלת הביצים, וכתוצאה מכך אין המשך וחידוש השושלות.