כתבו עלינו במאקו: אנשי הים התיכון נותנים לכם את כל הסיבות לאהוב את הים – כדי להציל אותו

עונת הרחצה כבר נפתחה ובקרוב כולנו נלך לים. אבל מה יש בו, בים הזה, שאנחנו כל כך אוהבים? כשחושבים על זה, אנחנו כמעט ולא מכירים אותו, אבל כשמתעמקים, תרתי משמע, מגלים עושר שלא תיארנו לעצמנו. למרבה הצער מתברר גם שאנחנו מזיקים לו לא מעט.

בשנה האחרונה פועל בישראל ארגון שמנסה להציל את הים שלנו, והוא עושה את זה בדרך די שונה ממה שאנחנו מכירים. "אנחנו באים בעד", אומר מייקל רפאל, מנהל "ארגון אנשי הים התיכון", "אני יכול להגיד שהים נמצא במצב קטסטרופלי, ושעוד עשרים שנה לא יהיה לנו ים, אבל אנחנו לא רוצים לבוא מהמקום המפחיד, הרעיון הוא להיות בעד".

"אנשי הים התיכון" הוא למעשה קואליציה של כמה ארגונים סביבתיים, מוכרים יותר ופחות: אקואושן, אנו, החברה להגנת הטבע, מחמל"י, צלול, התאחדות הצוללים בישראל, מרכז הגליל המערבי, מגמה ירוקה, שפועלים בשיתוף עם רשות הטבע והגנים.

ה"בעד" שרפאל מדבר עליו מתבטא בדבר אחד פשוט: בעד הקמת שמורות טבע ימיות. אם חושבים על זה, זה נשמע כמו דבר די טבעי, בעיקר לאור העובדה שלא פחות מרבע משטח היבשה של מדינת ישראל הם שמורות טבע. אבל כשמתסכלים על השטח שלה בים התיכון, כלומר המים הטריטוריאליים שלנו, מגלים מציאות די מפתיעה: פחות מחצי אחוז, או ליתר דיוק רק 0.3 אחוז מהם הם שמורת טבע. מרגיז במיוחד לגלות שעוד בשנת 1975 חתמה ישראל על אמנה שבה היא התחייבה, לצד מדינות נוספות שלהן חוף לים התיכון, להקים שמורות טבע ימיות בלא פחות מ-20 אחוז מהשטח הימי שלה.

למה בעצם שמורות טבע?
"מבחינה מדעית, אנחנו יודעים שזו הצורה הכי אפקטיבית להגן על הים – לתת לחי והצומח בים הכי הרבה סיכויים להשתקם מבחינה אקולוגית ולהשתמר לטווח הארוך".

ורק ישראל לא עומדת בהתחייבות שלה?
"לא, הלוואי. ישראל היא לא הילד הרע של הגן, יש הרבה ילדים רעים, אבל כולם הבינו כבר אז שאם לא נפעל בנושא של שיקום הים התיכון המצב יהי בכי רע, ובאמת הגענו למצב שהוא בכי רע"

.    כרישים בחדרה. צילום חגי נתיב, תחנת מוריס קאהן לחקר הים

הפוטנציאל: גידול של 450 אחוז מבחינת בעלי חיים וצמחים ימיים

הקואליציה של "אנשי הים התיכון" הוקמה לפני כמעט שנה ב-8 ליוני – יום האוקיינוסים בינלאומי, והיא פועלת בצורה של רשת קהילות ים, שממוקמות בכל אזור שבו אמורה לקום שמורה ימית – קהילת אכזיב שהיא הצפונית ביותר, קהילת ראש הכרמל שמול חיפה, קהילת נווה ים ונחשולים, קהילת חוף פולג, ועד קהילת שמורת אבטח, הדרומית ביותר, שאמורה לקום בין אשדוד לבין אשקלון.

"לכל קהילה כזו יש רכז שעובד עם אנשי ים מהאזור – אנשים שתומכים ואוהבים את הים, שהים חשוב להם, הן מבחינה סביבתית והן מבחינת פעילויות ים, כמו גלישה, סאפ, צלילה, קייאקים וכן הלאה", מסביר רפאל, "המטרה היא לחבר בין האנשים שמושקעים בים, ולגבש קהילה שתתמוך בנושא השמורות הימיות, לתת נראות, הסברה, לעשות פעילויות שיביאו את העם אל הים". מאז שהארגון החל לפעול נעשו לדברי רפאל יותר ממאה פעילויות, לכל אורך החוף.

כשאני שואלת את רפאל מה מעיד בעיניו על מצבו הרע של הים, הוא מעדיף להתמקד בטוב. "אני אגיד לך להפך", הוא אומר, "מכיוון שבאזור אכזיב כבר יש שמורה ימית שאוכפים בה את החוקים, יש שם גידול של 450 אחוז מבחינת בעלי חיים וצמחים ימיים, וגידול של 28 אחוז בגודל של הדגים. זה משפיע בכל הרמות". אבל כשאני מתעקשת, הוא מסכים בכל זאת להסגיר גם את הצדדים השליליים. "יש 17 אלף מינים בים התיכון, אבל הרבה מהם בסכנת הכחדה – הצב הירוק והחום, הלוקוס, הדולפינים, הכרישים, הדקר שנמצא בסכנת הכחדה ממשית. אין כמעט מין שלא נמצא בסכנה. רק השבוע מצאו לוויתן שמת על החוף".     פעילות שחרור צב לים בחוף ניצנים | צילום: היידי ליבנה

לדבריו שלל גורמים הביאו למצב הזה, אבל היד האנושית, כמובן, מעורבת בכולם. "מאז שהחלה ההתפתחות התעשייתית, במאה השנים האחרונות בערך, 90 אחוז מהדגים נעלמו מהים, וגרוע יותר, גם 40 אחוז מהפלנקטון, שעליו בנויה כל שרשרת המזון של הים", הוא אומר. היום משרד האנרגיה, משרד הכלכלה, משרד התשתיות, כולם מנסים לנגוס מהים, אבל כל ניסיון להקים איים מלאכותיים, לעשות קידוחי נפט וגז, מכמורתנים שגוררים רשתות על קרקעית הים, כל אלו הביאו את הים שנושק למדינת ישראל למצב קריטי. יש כל מיני בעיות רציניות של זיהום, מליחות גבוהה שמזיקה לבעלי החיים בים שנובעת מהתפלה והזרמת מים מלוחים בחזרה לים, ועוד הרבה בעיות".

איפה זה פוגש את האדם?
"זה משפיע על כל דבר שאנחנו נהנים ממנו בים. זה משפיע על השוחה שנתקל בזיהום, על כמות הדגים שאפשר לדוג בים, הים גם מפיק 50 אחוז מהחמצן שיש באטמוספירה, וככל שאנחנו משמידים את החי והצומח, אנחנו פוגעים ביכולת להפיק חמצן".     מייקל רפאל | צילום: יוראי ליברמן

אז מה המשמעות בפועל של שמורה ימית?
"אם רוצים לתת סיכוי לחי והצומח צריך לתת להם את התנאים האופטימליים, כלומר כמה שפחות התערבות אנושית באזור האקולוגי שלהם – איסור דיג מוחלט, גם דיג במכמורות וגם דיג ספורטיבי, איסור הקמת תשתיות כמו גז וכבלי אינטרנט, איסור על הקמה של איים מלאכותיים, ובעצם איסור על כל הפרעה לחי ולצומח הימי באזור, על כל מה שמשתמע מזה. מבחינה מדעית שמורות ימיות הן הפתרון היחיד שאנחנו מכירים כרגע לבעיות הזיהום ושינויי האקלים שאנחנו נתקלים בהן בים כרגע".

כדי ששמורה ימית תעבוד כמו שצריך, מסביר רפאל, צריכים להתקיים שני תנאים. הראשון הוא אכיפה, שהחלה בארץ רק בשנה האחרונה באותם שטחי שמורות ימיות. התנאי השני הוא נראות ותמיכה ציבורית בשמורה.

מה זה אומר בעצם?
"שאנשים יודעים שהשמורה קיימת, מבינים מה זה אומר, ויודעים מה החוקים בתוכה. זה יותר מסובך בים,  כי ביבשה יש עמדת תשלום או גדרות שמסמנות אותה, ובים זה פשוט… ים, אז אתה לא יודע שזו שמורה, אלא אם כן ראית אותה במפות לפני שהגעת. דייגים, סקיפרים ואנשים אחרים שמשתמשים בים יודעים איפה הן נמצאות, ויודעים שאלו אזורים שיש פעולות מסוימות שאסורות בהם".     גיטרן בשמורה הימית גדור | צילום: שחר חייקין

בדרך לשתי שמורות ימיות חדשות

נכון להיום, יש התקדמות ממשית לגבי הקמת שתי שמורות – שמורת אבטח ושמורת ראש הכרמל, שנמצאות בשלבים מתקדמים בוועדות התכנון המחוזיות, שאל הדיונים בהן מגיעים אנשי הארגון. כדי לתמוך בפעילות שלהם, הם פועלים כדי לאסוף כמה שיותר חתימות על עצומה להקמת שמורות טבע ימיות, ובינתיים כבר הצליחו לאסוף כ-5000 חתימות. "יש לזה חשיבות מאוד מעשית, כי ככה אנחנו מראים לוועדות שיש תמיכה מוחשית לעניין", מסביר רפאל, "בכל פעם שצריך לקדם שמורה אנחנו מביאים את זה ומראים איזו תמיכה יש לעניין. ככל שתהיה יותר תמיכה קהילתית, כך יעלה הסיכוי שהדברים יקרו".

אבל מבחינת הארגון, הפעילויות בקהילות, שמתפרסמות באופן קבוע בעמוד הפייסבוק של הארגון, היא המרכזית והחשובה ביותר. הקהילות של "אנשי הים התיכון" פועלות כדי להביא את אותן שמורות של אנשים מהשורה, ודרכם למודעות ציבורית. "הקהילות שלנו מדברות על זה, מביאות את זה לסדר היום, לרשויות המקומיות, לתקשורת", הוא מסביר.

איזה פעילויות עושים?
"יש מגוון ענק של פעילויות: אנשים יכולים להשתתף במדע אזרחי, למשל לעזור לעשות סקרים וניטור ימי, להבין ויותר על החיות בים, יש פעילויות של חינוך והסברה, ניקיון חופים, עזרה לפקחים, משטים ושיט, שחרור צבי ים, פעילויות תרבות. המטרה היא לחבר את הקהילה לים, שאנשים יבינו מה יש בים, למה הים חשוב ומה הוא נותן, וכדי שהרשויות יבינו את חשיבות הים. זה מאתגר, כי אנשים הם יצורי יבשה ולא יצורי ים, אז צריך להנגיש ולהבהיר מה החשיבות לציבור וגם למקבלי ההחלטות".

איך אפשר לתמוך בפעילות שלכם?
"לבוא לפעילויות, לעזור לשמר את אזורי השמורות. בכל מקום יש צרכים יש קצת שונים – יש כאלו שבהם צריך יותר נקיונות, יש כאלו שבהם צריך לצאת לים ולפקח שלא קורים דברים חריגים, יש כאלו שבהם צריך לעזור לפקחים, לעזור עם הצבים, להוציא זפת מבתי גידול".

השאיפה של רפאל היא שאנשים יהיו כמה שיותר פעילים ויראו נוכחות. "הרעיון שלנו הוא שאנשים ירצו לבוא להתנדב, להביא את הילדים. אנחנו לא רוצים להפחיד, אנחנו פשוט בעד הים".

הכתבה פורסמה במאקו