הקרן הבינלאומית לשימור טבע מצאה כי המדינות האירופיות שומרות על פחות מחמישית מהשטחים הימיים עליהם התחייבו להגן. בישראל טרם נקבע מתווה השטחים המיועדים לשימור
מדינות אירופה כשלו באופן כמעט מוחלט בהגנה על שטחים ימיים שהן עצמן ייעדו לשימור, וכיום פחות מחמישית מהם זוכים להגנה – כך קובע דו"ח של הקרן הבינלאומית לשימור טבע (WWF) שהתפרסם בשבוע שעבר. הדו"ח עוסק בין השאר גם בשטחים באזור הים התיכון, ליד חופי יוון וקפריסין.
מדינות האיחוד האירופי מחויבות להגדיר לפחות 30% מהשטחים הימיים שלהן כמיועדים לשימור עד שנת 2030. הארגון הבינלאומי ערך בדיקה של מצב ההגנה הקיים בפועל לשטחים אלה, המחייבים הפעלת תוכנית קבועה הכוללת פעולות אכיפה, מעקב שוטף אחר מצב הטבע וקביעת יעדים ברורים של הגבלות הפעילות האנושית שיש להטיל בשטחים הללו.
מהבדיקה עלה כי עד עתה, המדינות הגיעו ליעד של 12.4% משטחים אלו. אולם ממצאי הדו"ח החדש מלמדים שאת רובם המכריע ניתן להגדיר כשמורות על הנייר בלבד. מבדיקת הארגון עולה שרק ב-1.8% מהשטחים המיועדים לשימור יש תוכניות הגנה ובפועל אלו מיושמות רק בחלקן. מתוך 23 מדינות האיחוד שלהן שטחים ימיים, ל-19 אין כלל תוכניות הגנה או שהתוכניות מכסות חלק מזערי מהשטחים המיועדים לשימור. באזור הים התיכון כ-13% מהשטחים הימיים מיועדים לשימור, אבל בפועל רק אחוז אחד מהם זוכה להגנה של ממש. מדובר בין השאר בשטחים הצמודים לחופי יוון וקפריסין ולאזור גדול לאורך הריביירה האיטלקית.
צילום: שרה אוחיון, משמר הים
אזור ימי מוגן הוא שטח ימי שבו יש לשמר את הטבע. הניסיון בעולם מראה שבשטחים המנוהלים כהלכה ועל פי תוכנית אכיפה ומעקב מסודרת, מצב הטבע טוב הרבה יותר ביחס לשטחים לא מוגנים. מספר מיני הצומח והחי בהם גדול בממוצע ב-20% לעומת השטחים הלא מוגנים והמשקל הכולל של דגים בתחומם גבוה במאות אחוזים.
המשרד לפיתוח הים: המסמך שעשוי לקבוע איך ייראה קו החוף של ישראל ואולם, בשטחים הימיים של האיחוד האירופי שאמורים להיות מוגנים, המציאות שונה לגמרי. ב-60% מהם נמשך דיג מכמורת, שמשמעותו גרירת רשתות בקרקעית הים באופן שגורם נזקים כבדים לצומח ולחי. המצב חמור גם במדינות כמו הולנד, הידועות כמתקדמות בשמירה על הסביבה. רק 0.3% מהשטח הימי של מדינה זו מוגן מפני פעילות דיג.
בעקבות ממצאי הדו"ח, קורא הארגון הבינלאומי למדינות האיחוד לפעול בדחיפות לקידום ויישום תוכניות להגנה על השטחים הימיים. "ההגנה על השטחים הללו מחייבת הרבה יותר מסימונם על המפה", ציינה ג'ניקה בורג, אחת ממחברות הדו"ח. "יש לגבש תוכניות מקיפות המתמודדות עם שלל הלחצים והאיומים שיש על הים".
בישראל המצב מעודד
בישראל, בארבע השנים האחרונות, מגבש מינהל התכנון במשרד האוצר מדיניות תכנון כוללת למרחב הימי. המתווה של קביעת שטחים מוגנים, ובכלל זה סימונם המדויק על מפות, עוד לא נקבע סופית. הכוונה היא כי בעתיד הקרוב כ-10% משטח הים הריבוני של ישראל יקבל מעמד מוגן, שיאפשר להעניק הגנה ממוקדת לשמורות טבע ואזורים סלעיים בקרקעית. 3% מתוכם כבר מוגדרים שמורות טבע ימיות.
בשנה האחרונה הושגה התקדמות בעקבות אישור שתי שמורות ימיות במוסדות התכנון. אחת מהן, שמורה ימית בשטח הממשיך את רכס הכרמל אל תוך הים, אושרה בשבוע שעבר בוועדה לתכנון ובנייה במחוז חיפה. בניגוד למצב באירופה, בישראל קיימת בשנתיים האחרונות הגנה יעילה יותר על השמורות באמצעות יחידת פיקוח ימי, הפועלת במסגרת רשות הטבע והגנים. בנוסף, הוטלו בישראל בשלוש השנים האחרונות שורת מגבלות על פעילות.
רשות הטבע והגנים ערכה סדרת סקרים בשנים 2015-2009, ובה נמצא שבשמורת הטבע ראש הנקרה-אכזיב קיים מספר גדול יותר של מיני דגים מוגנים מאשר בשטחים מחוץ לשמורה. הסקרים בוצעו בשיתוף אוניברסיטאות תל אביב וחיפה, המכון לחקר ימים ואגמים והמרכז הימי רופין.