שלווה מהסוג העמוק

צוללים מרבים לתאר את השהות מתחת למים כחוויה קסומה ונעימה.יכולות להיות סיבות רבות לכך: משקל הגוף קל יותר במים, הצלילים הופכים עמומים ורחוקים, הצבעים משתנים וקרני האור משתקפות בגלים ממעל. אבל מתברר שזה לא הכול, ושגוף האדם מתוכנת מלידה להירגע במים. במונחים יותר פיזיולוגיים, הגוף מגיב לצלילה בכך שקצב פעימות הלב יורד, הנשימה נעצרת לרגע וכלי הדם בגפיים מתכווצים. מדענים קוראים לתופעה הזאת "רפלקס הצלילה של היונקים", והיא מתרחשת לא רק כשהגוף כולו שקוע במים, אלא אפילו כשאנחנו רק מרטיבים את הפנים.

רפלקס הוא תגובה לא רצונית לגירוי חיצוני, שלעתים אינה כוללת כלל שלב של עיבוד במוח. לדוגמה, רופאים משתמשים ברפלקס "קפיצת הברך" כדי לוודא שהתגובה העצבית שלנו תקינה: הם מכים קלות בפטיש בברך של הנבדק או הנבדקת ובתגובה הרגל בועטת באופן לא רצוני. בצורה דומה, רפלקס הצלילה היונקי מופעל על ידי מגע של מים בפנים.

באופן מפתיע, הרפלקס לא מופעל כל עוד הפנים נשארות יבשות, גם אם כל שאר הגוף טובל במים. רק כשהפנים נרטבות, המוח מקבל מסר שהגוף נמצא מתחת למים, ומפעיל תגובה משמעותית שמעוררת בנו תחושת רוגע, עם ירידה של 25-10 אחוז בקצב פעימות הלב. השינוי דומה מאוד לזה שמשרות עלינו נשימות עמוקות ומדיטציה.

רק כשהפנים נרטבות, המוח מקבל מסר שהגוף נמצא מתחת למים, ומפעיל את התגובה. צילום. dave-sherrill-unsplash

רפלקס משחר האבולוציה

חוקרים סבורים שהרפלקס התפתח במהלך האבולוציה כדי לסייע לאבות-אבות-אבותינו לשרוד מתחת לפני המים. הירידה בקצב פעימות הלב מאפשרת לגוף לחסוך בחמצן – מהלך רצוי מאוד כשהגוף אינו מוקף עוד באוויר. הרפלקס גם מכווץ את כלי הדם בעור ובגפיים, וכך מכוון את הדם להוביל חמצן לאיברים החיוניים שנמצאים במרכז הגוף, כמו הלב והריאות, ואל המוח. האיברים האלה רגישים במיוחד למחסור בחמצן, והם חיוניים במיוחד לתפקודנו. בנוסף, הדם עוזר לחמם את האיברים החיוניים ולשמור על טמפרטורה תקינה בתוך הגוף, גם אם העור והגפיים מתקררים.

איך הרפלקס פועל? בגוף האדם יש 12 עצבי גולגולת (עצבים קרניאליים), שמתחברים ישירות למוח. אחד מהם הוא "העצב המשולש", שאחראי בין השאר על העברת התחושה מהפנים למוח. כשסיבי העצבים שבתוכו מזהים את מגע המים בעור הפנים ובאף – עדות טובה לשקיעתנו במים – העצב המשולש מעביר את המסר הלאה דרך גזע המוח לעצב קרניאלי אחר, ה"עצב התועה". דרכו הגוף מקבל את ההוראה להאט את קצב פעימות הלב.

הרפלקס הזה אינו ייחודי לבני אדם. למעשה, הוא משמעותי במיוחד אצל היונקים הימיים, כמו דולפינים ולווייתנים, שמבלים עד 80 אחוז מזמנם מתחת לפני המים. גם מיני עופות הצוללים במים, כמו ברווזים ופינגווינים, מגיבים לצלילה בצורה דומה.

אצל בני אדם, הרפלקס דומיננטי במיוחד בגיל הינקות. אין ספק שהצורה החמודה ביותר לראות את הרפלקס בפעולה היא לנשוף אוויר קר על פניו של תינוק כדי לחקות את מגע הפנים במים קרים. גם אם התינוק בכה באותו רגע, הוא יעצור את נשימתו ויתנהג לרגע כאילו הוא צולל מתחת למים. מחקר מ-2011 מצא ש-90 אחוז מהתינוקות ממשיכים להגיב כך עד גיל שנה.

הירידה בקצב פעימות הלב מאפשרת לגוף לחסוך בחמצן .צילום: nariman-mesharrafa-unsplash

כדי להפעיל את רפלקס הצלילה היונקי גם מחוץ למים, כל מה שצריך זו מגבת ספוגה במים קרים. מספיק להניח אותה על הפנים לזמן קצר כדי לחוש שלווה פיזית כמעט כמו מתחת למים. כך אפשר לנצל את המנגנון ההישרדותי שהשאירה בנו האבולוציה בכל פעם שאנו זקוקים להפוגה קלה מהקצב המהיר של החיים.