סליחה, טרפתי אותך בטעות

רובנו ראינו לא פעם את הסצנה הקלאסית הזאת בקולנוע או בטלוויזיה – סנפיר גב מבצבץ מעל המים, לא הרחק מגולש גלים תמים שאינו מודע לסכנה האורבת לו, בדמות כריש רעב ועצבני שרק מחכה לתת ביס ברגל עסיסית. במשך עשורים רבים כרישים הוצגו בקולנוע ובטלוויזיה כחיה מסוכנת ומפחידה, ולא בלי הצדקה. אך האמת היא שכרישים ממעטים מאוד לתקוף בני אדם, והורגים הרבה פחות אנשים מדי שנה בהשוואה לבעלי חיים שמעוררים בנו הרבה פחות פחד, כמו פילים, דבורים או יתושים.

כרישים ממעטים לתקוף בני אדם.  צילום אילן אלגברלי

אז למה אנחנו כל כך מפחדים מכרישים? אחת הסיבות העיקריות היא כנראה העובדה שלמרות מספר המקרים המועט, כל תקיפה של אדם בידי כריש זוכה להד גדול. התדמית השלילית הזאת הובילה לקטל נרחב של כרישים, שבגללו רבים ממיני הטורפים הימיים הללו נמצאים בסכנת הכחדה. אחד ההסברים האפשריים לכך שכרישים תוקפים בני אדם – יצורים שאינם חלק מהתפריט הקבוע שלהם – היא שמדובר בטעות בזיהוי. במחקר חדש חוקרים יצאו לבדוק את ההשערה הזו, ולברר מה באמת עומד מאחורי תקיפות הכרישים.

טורפי-על

רבות מתקיפות הכרישים המתועדות אפשר לייחס להתגרות מצד האדם המותקף. כשצוללן מושך בסנפיר של כריש, למשל, או אפילו רק נוגע בו, הכריש עלול לתפוס את זה כאיום עליו ולהגיב בתוקפנות. עם זאת, יש גם לא מעט מקרים של כרישים שתקפו בני אדם בלי שאלה עשו שום דבר שיכול להתפרש כפרובוקציה.

קיים דמיון חזותי בין גולשי גלים  או בני אדם במים לבין הטרף. צילום אילן אלגבלי

כרישים הם טורפי-על שניזונים ממגוון רחב של דגים ויונקים ימיים. מבין כלל מיני הכרישים, שלושה בלבד אחראים לרוב התקיפות- כריש שורי (Carcharhinus leucas), כריש טיגרסי (Galeocerdo cuvierk) והעמלץ הלבן (Carcharodon carcharias), אותו כריש שזכה לתהילה מפוקפקת בסרט "מלתעות". העמלצים הלבנים ניזונים בין השאר ממשפחת היונקים הימיים הקרויה "סנפירגליים", שכוללת את כלבי הים ופילי הים. לרוב התקיפות המתועדות היו אחראים כרישים צעירים, בערך בגיל שבו הם מתחילים לצוד כלבי ים. לכן החוקרים ניסו לפענח אם מנקודת המבט של הכריש יש דמיון בין התנועה של כלבי ים צעירים לבין זאת של בני אדם במים.

כרישים תוקפים בדרך כלל מלמטה. כדי לדמות את נקודת מבטם של הכרישים הציבו החוקרים מתחת לפני המים מצלמות שכוונו כלפי מעלה ועקבו באמצעותן אחרי בני אדם שוחים עם גלשן או בלעדיו. בנוסף התקינו במצלמות מסננים שידמו את הראייה של כרישים צעירים. כרישים הם עיוורי צבעים, והראייה המרחבית שלהם דלה לעומת דגים רבים אחרים – מגבלה שעלולה להגביר את הסבירות לטעויות בזיהוי הטרף.

ניתוח הצילומים העלה שמנקודת המבט של הכריש יש דמיון רב בין תנועת השחייה של כלבי ים, המתקדמים בעזרת סנפיריהם, לבין צורת השחייה של אדם השוכב על גלשן וחותר. גם מהירות השחייה על פני המים הייתה דומה. הדמיון בצורה המרחבית היה גדול במיוחד בין כלבי ים צעירים לבין שחיינים שהשתמשו בגלשני ים קצרים. כרישים מעדיפים פעמים רבות לתקוף דווקא כלבי ים צעירים, מאחר שהם פגיעים יותר מיונקים ימיים בוגרים. המחקר הראה, אם כך, שקיים דמיון חזותי בין גולשי גלים לבין הטרף המועדף על הכרישים – אך אנחנו עדיין לא יודעים אם הדגים הטורפים, אכן יעדיפו לתקוף בפועל דווקא שחיינים על גלשנים קצרים, בהשוואה לאלו על גלשנים ארוכים.

תקיפות נדירות של כרישים. טורף העל הגדול כאן הוא האדם. צילום אילן אלגרבלי

אף שתקיפות של בני אדם בידי כרישים הן נדירות, יש להן השלכות נרחבות על אוכלוסיות הכרישים. מעבר לפחד שאירועים כאלה זורעים כלפיהם, אנשים מגיבים אליהם לעיתים בפעולות כמו דילול אוכלוסיית הכרישים או הרחקתם מבית הגידול שלהם. צריך לזכור שטורף העל הגדול ביותר כאן הוא האדם עצמו, שגורם פגיעה חמורה במינים רבים של כרישים. אפשר לקוות שהמחקר הנוכחי יוביל למחקרים נוספים שיסייעו לנו להבין לעומק את מנגנוני התקיפה של הכרישים, וכך גם להתאים את התנהגותנו אליהם ולגלוש בים במינימום סכנה – לנו וגם לכרישים.