נועם ואן דר האל, זווית
חלקיקים של מיקרופלסטיק נמצאו בתוך מכלי חלב בישראל. כך עולה מניסוי שנערך במעבדה של פרופ' דרור אנג'ל, מהחוג לציוויליזציות ימיות בבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה. בכך מצטרף החלב למוצרי שתייה שבהם כבר נמצאו חלקיקים וסיבי מיקרופלסטיק כגון, בקבוקי מים ובירה.
מהניסוי עולה שכמות החלקיקים יכולה לנוע בין חלקיקים אחדים למאות חלקיקים בכל ליטר חלב. טווח הגדלים של החלקיקים נע בין 200 ל-800 מיקרומטר (סיבים וחלקיקים זעירים) ועד לחלקיקים וסיבים גדולים יותר שמגיעים ל 2-5 מילימטר. נמצא גם שלא ניכר הבדל בין שלושה מותגי חלב ישראלים מוכרים, וכן בדרכי האריזה השונות: בקבוק, שקית או קרטון.
בדגימות חלב שנלקחו ממכלי נירוסטה שבהם נעשה שימוש באחת הרפתות בישראל נמצאה כמות חלקיקים נמוכה לפחות פי 10 מאשר בחלב הארוז שאנו צורכים. מכאן ניתן להסיק שאותם חלקיקים מתווספים לחלב בתהליך האריזה או במהלך השינוע של החלב עד שהוא מגיע לצרכן. חלקיקי הפלסטיק עשויים להימצא בבקבוק בטרם הוספת החלב, על גבי יריעות הפלסטיק בתהליך ייצור הבקבוקים, באוויר במפעלים וכך גם לגבי תהליך ייצור הפקקים. מציאת מספר גדול יותר של חלקיקים לאחר הבקבוק דומה למחקרים שנעשו בחו"ל על מי שתייה, בהם נמצא שבמים מהברז מצויים פחות חלקיקים מאשר במים שבוקבקו (גם בתיונים שמגיעים באריזת רשת משולשת מפלסטיק, נמצאו משחררות מיליוני סיבי פלסטיק משקית בודדת, ביניהן חלקיקים בגודל ננומטרי, שמסוגלים להיכנס למערכת הדם והרקמות בגוף).
מיקרו וננו
מיקרופלסטיק וננופלסטיק הם חלקיקי פלסטיק זעירים (חלקיקי מיקרופלסטיק מוגדרים כקטנים מ-5 מילימטרים וננופלסטיק קטנים מ-100 ננומטר), שמשתחררים ממוצרים פלסטיים בתהליכי בלייה כגון הקפאה, חיכוך, שטיפה, חשיפה לשמש ועוד. אותם חלקיקים נופלים לקרקע, מרחפים באוויר או זורמים עם המים אל מתקני הטיפול בשפכים. מלבד מוצרי פלסטיק בלויים, מקורותיהם כוללים בין השאר שימוש במוצרי קוסמטיקה המכילים מיקרובידים (מיקרו חלקיקי פלסטיק מהסוג שבו משתמשים בתכשירי פילינג), סיבים המשתחררים מבדים סינתטיים במהלך פעולת מכונת הכביסה והמייבש ואף חלקיקי פלסטיק המשתחררים מצמיגי הרכב כתוצאה מהחיכוך עם הכביש. עם בוא הגשמים, חלקיקי המיקרופלסטיק הרבים הנמצאים בסביבה נשטפים עם מי הנגר אל תעלות הניקוז והנקזים העירוניים או אל הנחלים, ודרכם אל הים.
חלקיקי מיקרופלסטיק רבים נמצאו במהלך העשור האחרון במגוון בעלי חיים ימיים, ובהם נכללים כמובן גם מיני דגים ופירות ים שונים המהווים חלק מתזונת האדם.
חשוב לציין שאף על פי שמחקרים רבים מתייחסים לחלקיקי מיקרופלסטיק כגורמי השפעה שלילית על הסביבה והאדם, נכון להיום לא נמצאו הוכחות ברורות לפגיעה משמעותית הנובעת מבליעה של חלקיקי המיקרופלסטיק בכמות שבה אנו או בעלי החיים חשופים אליהם (בניגוד לחלקיקי פלסטיק גדולים יותר שגורמים למותם של בעלי חיים רבים ובמיוחד של עופות ים, צבים ויונקים ימיים). יחד עם זאת, אותם חלקיקי מיקרופלסטיק, המצויים במי הים או במקורות מים יבשתיים, סופחים אליהם חומרים רעילים שמקורם מהתעשייה ומחקלאות כגון חומרי הדברה, שמנים ותרכובות כלורו-אורגניות יציבות (PCBs) שעשויים להיות רעילים ליצורים ימיים ואחרים (בתלות בריכוז החומר לק"ג ביומסה).
מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Marine Pollution Bulletin על ידי צוות החוקרים מאוניברסיטת חיפה וחוקרים נוספים מהמכון לחקר ימים ואגמים, מראה שהדגים שאנחנו אוכלים עלולים להעביר אלינו את אותם הרעלנים שנספחו למיקרופלסטיק לאחר שהדג אכל אותם. תוצאות מחקר זה מהוות אות אזהרה לסיכונים שאנו צפויים להיחשף אליהם במידה ונמשיך לייצר ולצרוך מוצרי פלסטיק חדשים בקצב הנוכחי שרק הולך ועולה מידיי שנה.
פלסטיק מעגלי
ב-2018 תעשיית הפלסטיק העולמית ייצרה 359 מיליון טון פלסטיק חדש. יותר ממחצית מהפלסטיק שייצר האדם החל מאמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת, נוצרו בעשור האחרון. אל מול הייצור ההולך וגדל, העולם, או לפחות חלקו, מנסה גם למצוא פתרונות לעודפי הפלסטיק בסביבתנו, כמו שימוש חוזר במסגרת כלכלה מעגלית (דוגמה טובה לתהליך כזה היא רצפות דק שמיוצרות בשנים האחרונות ממוצרי פלסטיק ממוחזר) או צמצום השימוש בפלסטיק (כפי שקורה במקומות שונים בעולם ואף בישראל, במקרה של השימוש בכלים החד-פעמיים, שחושפים אותנו לחלקיקי פלסטיק בזמן שתייה ואכילה).
מחקר שהתפרסם לאחרונה טוען שסך כל חלקיקי הפלסטיק – מהאוויר, מבקבוקי השתייה, מאכילת דגים ושתיית חלב וממקורות אחרים – שאותם אנו מכניסים כיום לגופנו מסתכם בכחמישה גרם לשבוע, כמשקלו של כרטיס אשראי ממוצע. נדמה שאם לא נפעל היום לצמצם את כמות הפלסטיק שבו אנחנו משתמשים, הוא ימשיך למצוא דרכים חדשות להיכנס לגופנו.
הכתבה הוכנה על ידי "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה".